Vayedaber

משנה: הַנְּטִיעוֹת וְהַדִּילוּעִין מִצְטָֽרְפִין לְתוֹךְ בֵּית סְאָה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר עֲשָׂרָה דִּילוּעִין לְתוֹךְ בֵּית סְאָה חוֹרְשִׁין כָּל בֵּית סְאָה עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה. עַד אֵימָתַי נִקְרְאוּ נְטִיעוֹת רִבִּי לָֽעְזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר עַד שֶׁיָּחוֹלוּ. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר שֶׁבַע שָׁנִים. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר בְּאִילָן נְטִיעָה כִשְׁמָהּ. אִילָן שֶׁנִּגְמָם וְהוֹצִיא חֲלִיפִּין מִטֶּפַח וּלְמַטָּן כִּנְטִיעָה מִטֶּפַח וּלְמַעֲלָן כְּאִילָן דִּבְרֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מתני' עד אימתי חורשין שדה הלבן. שדה של תבואה וקטנית נקרא שדה לבן לפי שאין בה אילן ואין כאן צל וכן מפני שכשמתבשלת התבואה היא מתלבנת:

עד שתכלה הליחה. לחלוחית הקרקע מחמת הגשמים והוא כל זמן שבני אדם חורשין כדי ליטע במקשאות ומדלעות והוא מקום שזורעין בו הקשואים והדלועין אבל מכאן ואילך מיחזי כמתקן שדהו לצורך שביעית:

א''ר שמעון נתת תורת כאו''א בידו. שזה אומר כלתה הליחה וזה יאמר לא כלתה הליחה בתוך שלי:

אלא בשדה לבן. שהיא עשויה לזורעה אחר החרישה וצריך שבתחלה תהא הליחה קיימת אין חורשין אלא עד הפסח ובשדה האילן שהיא נטועה מכבר ואין צריך שתהא רוב הליחה קיימת והחרישה היא כדי שירדו הגשמים בתוך הקרקע לפיכך חורשין בה עד העצרת והכי קאמר בגמ' והלכה כר''ש וכל זה בזמן המקדש כדאמרי' לעיל בריש מכילתין דר''ג ובית דינו נמנו על שני פרקים הללו והם פסח ועצרת והתירו בזמן הזה לחרוש עד ר''ה של שביעית:

מתני' הנטיעו' והדלועין מצטרפין לתוך בית סאה אם יש בין כולן עשרה חורשין כל בית סאה בשבילן:

רשב''ג אומר. אפילו היו כל העשרה דלועין חורשין כל בית סאה בשבילן עד ר''ה כאלו הן נטיעות ומסיק בגמ' דלא אמר רשב''ג אלא בדלעת יונית מפני שהיא גדולה כאילן ולא בשאר דלועין ואין הלכה כרשב''ג דדוקא מצטרפין הן כת''ק ואין חילוק בין דלעת יונית לבין שאר דלועין:

מתני' עד שיחולו. כדמפרש בגמרא על הא דבעי אם עד שיפדו בשנה הרביעית ואם לא פדאן בשנה הרביעית עד שיעשו חולין מאליהן בשנה החמישית:

נטיעה כשמה. כל מר כל זמן שבני אדם קורין אותה נטיעה ואין קורין אותה אילן והלכה כר''ע:

אילן שנגמם. שנחתך והוציא חליפין שנתגדל אח''כ:

מטפח ולמטה. כל זמן שהוא פחות מטפח דינו כנטיעה לענין חרישה בתוס' שביעית אבל לא לענין ערלה ואם נקצץ מטפח ולמעלה דינו כאילן והלכה כר' שמעון:

3a לֵית הָדָא פְלִיגָא עַל שְׁמוּאֵל דִּשְׁמוּאֵל אָמַר בַּעֲשׂוּיִין שׁוּרָה. תַּמָּן עַל יְדֵי שֶׁהֵן מְפוּזָּרוֹת בְּתוֹךְ בֵּית סְאָה אַתְּ רוֹאֶה אוֹתָהּ כְּאִילּוּ מְלֵאָה בְּרַם הָכָא כּוּלָּן נְתוּנִים בְּמָקוֹם אֶחָד.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

לית הדא פליגא על שמואל. אסיפא דמתניתן קאי דקתני היו עשויות כשורה אין חורשין להן אלא לצרכן וכי לא פליגא היא על הא דאמר שמואל לעיל (בהלכה א') דבשלשה אילנות עשוין כשורה מיירי ואפ''ה חורשין כל בית סאה בשבילן:

תמן. כלומר דמשני דלא דמי לעשר נטיעות דמתני' דע''י שהן מפוזרות בכל הבית סאה את רואה כאלו כל הבית סאה מלאה כרם ובשבילן הוא חורש ולא בשביל השדה והלכך מפוזרות דוקא בעינן דאם הן נתונין במקום אחד כשורה אינו ניכר מה שחורש דבשבילן הוא חורש הואיל ונטיעות ילדות הן:

הכא כולן נתונין במקום אחד. כלומר אבל הכא גבי אילנות זקנות דריש פרקין אף שהן כולן נתונין במקום אחד הואיל ואילנות גדולות הן ניכר הוא שבשבילן הוא חורש לכל הבית סאה. א''נ דהאי הכא וכו' סיומא דמילתא לטעמא דמתני' הוא וכלומר דדוקא במפוזרות את רואה וכו' אבל הכא בעשויות כשורה הוי כאילו נתונין במקום אחד ואינו ניכר שבשבילן הוא חורש להבית סאה ושאני מתני' דריש פרקין והיינו הך דאמרן:

הלכה: הַנְּטִיעוֹת וְהַדִּילוּעִין כו'. וְהֵן שֶׁיְּהוּ נְטִיעוֹת רָבוֹת עַל דִּילוּעִין. רִבִּי חֲנַנְיָה בְּרֵיהּ דְּרִבִּי הִלֵּל בָּעֵי לֹא מִסְתַּבְּרָא בִּדְלַעַת יְוָונִית. הָתִיב רִבִּי מָנָא וְהָתַנֵּי שְׁלֹשָׁה קִישּׁוּאִין וּשְׁלֹשָׁה דִּילוּעִין וְאַרְבַּע נְטִיעוֹת מִצְטָֽרְפִין וְחוֹרְשִׁין כָּל בֵּית סְאָה בִּשְׁבִילְָן. לָא אַתְיָא דְלָא עַל סֵיפָא רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר עֲשָׂרָה דִּילוּעִין לְבֵית סְאָה חוֹרְשִׁין כָּל בֵּית סְאָה עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה עָלֶיהָ. רִבִּי חֲנַנְיָה בְּרֵיהּ דְּרִבִּי הִלֵּל בָּעֵי לֹא מִסְתַּבְּרָא בִּדְלַעַת יְוָונִית.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

לא אתיא. הא דר' חנניה אלא על הסיפא דרשב''ג אומר וכו' עליה הוא דשייך דקאמר לא מסתברא אלא בדלעת יונית:

לא מסתברא. אם זה לא מסתברא דדוקא בדלעת יונית שהיא נראית כנטיעה הוא דאמרו כן אבל לא בשאר דלועין:

התיב רב מנא והתני. בתוספתא (פ''ק) ג' קשואין וכו' אלמא דאף קשואין מצטרפין הן. וא''כ הני דלועין נמי אף בשאר דלועין אמרו:

גמ' והן. ודוקא שיהו הנטיעות רבות על הדלועין כגון שהיו הנטיעות ששה והדלועין ד' אז מצטרפין הן:

עַד אֵימָתַי נִקְרְאוּ נְטִיעוֹת כו'. מַהוּ עַד שֶׁיָּחוֹלוּ עַד שֶׁיִּפָּדוּ אוֹ עַד שֶׁיֵּעָשׂוּ חוּלִין מֵאֵילֵיהֶן. רִבִּי אַבָּא בַּר יַעֲקֹב בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן כֵּינִי מַתְנִיתָא עַד שֶׁיֵּעָשׂוּ חוּלִין מֵאֵילֵיהֶן. אָמַר רִבִּי יוּדָן מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אָמַר רִבִּי אַף שֶׁאָֽמְרוּ בְּנוֹת חָמֵשׁ בְּנוֹת שֵׁשׁ בְּנוֹת שֶׁבַע אֶלָּא בִגְפָנִים בְּנוֹת חָמֵשׁ. בִּתְאֵינִים בְּנוֹת שֵׁשׁ. בְּזֵיתִים בְּנוֹת שֶׁבַע. וַאֲנָן חָמֵיי הָדָא מֻרְבִּיתָה דִתְאֵינְתָה אַתְיָא בְּפוּרֵי. אָמַר רִבִּי יוּדָן כְּרִבִּי טְרִיפָן לְעוּבְיָהּ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גמ' מהו עד שיחולו. אם עד שנפדו בשנה הרביעית כדין נטע רבעי ומל' חילול הוא או מלשון חולין הוא ועד שיעשו חולין מאליהן וזהו בשנה החמישית דאף אם לא פדאן ברביעית מ''מ הפירות של חמישית הם חולין מאליהן:

ר' אבא בשם ר' יוחנן. פשיט לה דכן הוא דקתני עד שיעשו חולין מאליהן ונקראין נטיעות עד ה' שנים:

ואתיא. האי פירושא דר' יותנן בדברי ר''א בן עזריה דמתני' כהאי דר' יהושע בתוספתא דקאמר שיש שנקראו נטיעות עד חמש שנים:

כדקתני. התם (בפ''ק) וה''ג שם איזו היא נטיעה ר' יהושע אומר בת חמש בת שש בת שבע אמר רבי מפני מה אמרו בת חמש בת שש בת שבע אלא אומר אני גפנים בני חמש תאנים בני שש וזיתים בנות שבע. והכי מייתי לה לקמן (בפ''ק דערלה):

ופריך הש''ס והא אנן חמיי חדא מרביתא דתאנתא אתיא בפירי. ילדה אחת של תאנה שמוציאה פירות והיא לא היתה בת שש ואמאי קרי לה נטיעה עד שש אם היא מביאה פירות מקודם:

א''ר יהודה בן טרפון לעוביה. שאינה מתעבה להיות כאילן עד שש ולפיכך קרו לה נטיעה:

רִבִּי שִׁמְעוֹן וְרִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב שְׁנֵיהֶן אָֽמְרוּ דָּבָר אֶחָד דְּאָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן רִבִּי יוֹנָתָן בְּשֵׁם רִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב הַגּוֹמֵם אֶת כַּרְמוֹ פָּחוֹת מִטֶּפַח חַייָב בְּעָרְלָה מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִין דִּבְרֵי חֲכָמִים עַד שֶׁיִּגּוֹם מֵעִם הָאָרֶץ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

דא''ר שמואל בר נחמן וכו'. לקמן (בפ''ו דכלאים) גריס לה בהדי שאר מילי דראב''י דקחשיב התם:

ר''ש. דמתני' דקחשיב לאילן שנגמם עד פחות מטפח כנטיעה ור''א בן יעקב אמרו דבר אחד:

הגומם את כרמו פחות מטפח. שקוצץ כל הגפנים עד שיהו פחותין מטפח חייב בערלה מפני מראית העין לפי שנראות הן כנטיעה בת שנתה והרואה שאוכלין מפירותיה יאמר פירות ערלה מותרין הן אלמא דכל פחות מטפח כנטיעה מחשבינן לה:

דברי חכמים. פליגי וסברי דעד שיגום אותן עד הארץ אז מה שיתגדל אח''כ חייב בערלה כאלו נטעה מחדש אבל כל זמן שנשאר אפי' פחות מטפח פטור ולא חיישי מפני מראית העין:

הדרן עלך שדה האילן

משנה: עַד אֵימָתַי חוֹרְשִׁין שְׂדֵה הַלָּבָן עֶרֶב שְׁבִיעִית מִשֶּׁתִּיכְלֶה הַלֵּיחָה כָּל זְמָן שֶׁבְּנֵי אָדָם חוֹרְשִׁין לִיטַּע מִקְשָׁאוֹת וּמִדְלָעוֹת. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן נָתַתָּ תוֹרַת כָּל אֶחֶד וְאֶחָד בְּיָדוֹ. אֶלָּא בִשְׂדֵה הַלָּבָן עַד הַפֶּסַח וּבִשְׂדֵה הָאִילָן עַד הָעַצֶּרֶת.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

א''ר שמעון נתת תורת כאו''א בידו. שזה אומר כלתה הליחה וזה יאמר לא כלתה הליחה בתוך שלי:

מתני' הנטיעו' והדלועין מצטרפין לתוך בית סאה אם יש בין כולן עשרה חורשין כל בית סאה בשבילן:

נטיעה כשמה. כל מר כל זמן שבני אדם קורין אותה נטיעה ואין קורין אותה אילן והלכה כר''ע:

אילן שנגמם. שנחתך והוציא חליפין שנתגדל אח''כ:

משנה: מְזַבְּלִין וּמְעַדְּרִין בְּמִקְשָׁאוֹת וּבְמִדְלָעוֹת עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה. וְכֵן בְּבֵית הַשַּׁלְּחִין. מְיַבְּלִין וּמְפָֽרְקִים וּמְאַבְּקִין וּמְעַשְּׁנִין עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה. רִבִּי שִמְעוֹן אוֹמֵר אַף נוֹטֵל הוּא אֶת הֶעָלֶה מִן הָאֶשְׁכּוֹל בַּשְּׁבִעִית. מְסַקְּלִין עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה. מְקָֽרְסְמִין מְזָֽרְדִין וּמְפַסְּלִין עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר כְּזֵירוּדָהּ וּכְפִיסּוּלָהּ שֶׁל חֲמִישִׁית כֵּן שֶׁל שִׁשִּׁית. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר כָּל זְמָן שֶׁאֲנִי רַשַּׁאי בַּעֲבוֹדַת הָאִילָן אֲנִי רַשַּׁאי בְּפִיסּוּלוֹ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מתני' מזבלין את השדות:

ומעדרין. חופרין בעיקרי המוקשאות והמדלעות עד ר''ה וכן מעדרין בית השלחין והיא שדה שצריכה להשקותה תמיד ואין די לה במי הגשמים:

מזבלין. ובנוסחת המשניות מיבלין. חותכין היבלת הנולדות באילנות ונראה דנוסחא דהכא מזבלין היא:

מפרקין. העלין מן האילן כדי להקל מעליו:

מאבקין. להשרשים המגולין מכסין אותן באבק:

ומעשנין. תחת האילן להמית התולעים הגדילין בו כל אלו וכן הא דחשיב בפרקין דלקמן מותרין בערב שביעית עד ר''ה אף בזמן המקדש ואע''ג דכל אלו עבודות וכיוצא בהן שהן לתיקון השדה והאילנות והן אסורין מדבריהן בשביעית כמו החרישה שהיא ג''כ מדבריהם איסור הלאו שבה שאינו אסור בלאו מן התורה אלא אותן ארבעה עבודות המפורשין בכתוב והן הזריעה והקצירה והזמירה והבצירה מ''מ לענין תוספת שביעית כל אלו דחשיב כאן וכיוצא בהן אינן אסורין בתוספת שביעית מלבד החרישה והקצירה הלמ''מ שאסורין בתוספת שביעית בזמן המקדש כדפרישי' בפ' דלעיל:

רש''א אף נוטל הוא את העלה מן האשכול בשביעית עצמה והלכה כת''ק דלא אמרו מפרקין את האילן אלא בתוספת שביעית וכן כל דבר שהוא לתיקון השדה או להאילנות אסור בשביעית עצמה מדבריהם אבל לא בתוספת שביעית כדאמרן:

מתני' מסקלין. מסירין את האבנים מן השדות:

מקרסמין. כמו קרסמוה נמלה שחותכין וכורתין הענפים היבשים מן האילן:

מזרדין. זירוד שייך בלחין כשהענפים הלחין הם מרובים רגילים לקצוץ מקצת מהן:

מפסלין. שנוטלין הפסולת והו' מה שיבש מענפי האילן ולפי זה מקרסמין דלעיל אתבואה קאי שכורתין את השבלים ביד ולהניח התבן. וי''מ מפסלין מלשון פסל לך שנוטל כל הענפים כדי שיתעבה האילן לקורות:

ר' יהושע אומר וכו'. בגמ' מסיק דג' מחלוקת בדבר לת''ק לא שרי אלא עד ר''ה של שביעית ור' יהושע קסבר כזירודה ופיסולה של שנת החמישית שמותרת בשנה הששית עד ר''ה כך הוא של שנת ששית שמותרת אף בשביעית ר''ש קסבר דאף זירודה ופיסולה של חמישית בששית לא התירו אלא כ''ז שהוא רשאי בעבודת האילן בששית והיינו עד העצרת ולא יותר והלכה כת''ק:

מַה בֵּין שְׂדֵה הַלָּבָן לִשְׂדֵה הָאִילָן. שְׂדֵה הַלָּבָן עַל יְדֵי שֶׁהִיא עָתִיד לְזוֹרְעָהּ בַּתְּחִילָּה צָרִיךְ שֶׁתְּהֵא הַלֵּחָה קַייֶמֶת אֲבָל שְׂדֵה הָאִילָן עַל יְדֵי שֶׁהִיא נְטוּעָה מִכְּבָר אֵינוֹ צָרִיךְ שֶׁתְּהֵא רוֹב הַלֵּחָה קַייֶמֶת.

אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן נָתַתָּ תוֹרַת כָּל אֶחֶד וְאֶחָד בְּיָדוֹ. זֶה אוֹמֵר כָּלָה לֵחָה שֶׁלִּי וְזֶה אוֹמֵר לֹא כָלָה לֵחָה שֶׁלִּי. אֶלָּא בִשְׂדֵה הַלָּבָן עַד הַפֶּסַח וּבִשְׂדֵה הָאִילָן עַד הָעַצֶּרֶת.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

א''ר שמעון וכו' כדפרישית במתניתי' וכן להאי מה בין וכו':

לֹא סוֹף דָּבָר בְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ מִקְשָׁה וּמוּדְלָה אֶלָּא אֲפִילוּ מֵאַחַר שֶׁבְּנֵי אָדָם עֲתִידִין לִיטַּע בַּמִּקְשִׁיּוֹת וּבַמִּדְלָעוֹת מוּתָּר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

לא סוף דבר וכו'. הא דקתני כל זמן שבני אדם חורשין וכו' ואע''ג דכבר תני משתכלה הליחה ולמה לו לשנות עוד לסימן הזה הלכך מפרש דהא קמ''ל דאע''ג דלית ליה לדידיה מוקשה ומודלה לידע מתי כלתה הליחה מהן מ''מ כל זמן שבני אדם שיש להן עתידין ליטע מותר לו לחרוש שדהו דאכתי לצורך ששית היא ולא מיתזי לצורך שביעית:

הלכה: עַד אֵימָתַי חוֹרְשִׁין כו'. מָאן תַּנָּא לֵחָה רִבִּי מֵאִיר הִיא. 3b וְרִבִּי מֵאִיר כְּבֵית שַׁמַּאי וְרִבִּי שִׁמְעוֹן כְבֵית הִלֵּל. וְכֵן אֲתִינָן מַתְנִיתָא רִבִּי מֵאִיר כְּבֵית שַׁמַּאי וְרִבִּי שִׁמְעוֹן כְּבֵית הִלֵּל. אֶלָּא רִבִּי מֵאִיר כְּמִשְׁנָה רִאשׁוֹנָה. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן כְּמִשְׁנָה אֲחַרוֹנָה. וְכֵן אֲתִינָן מַתְנִיתָא רִבִּי מֵאִיר כְּמִשְׁנָה הָרִאשׁוֹנָה וְרִבִּי שִׁמְעוֹן כְּמִשְׁנָה אֲחַרוֹנָה. אֶלָּא רִבִּי מֵאִיר שְׁנָייָהּ מַחְלוֹקֶת וְרִבִּי שִׁמְעוֹן שְׁנָייָהּ כְּדִבְרֵי הַכֹּל. הֲוֵי מָאן תַּנָּא עַד אֵימָתַי חוֹרְשִׁין שְׂדֵה הַלָּבָן עֶרֶב שְׁבִיעִית רִבִּי מֵאִיר. בְּרַם כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן דִּבְרֵי הִכֹּל עַד הָעַצֶּרֶת.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ברם כר''ש דברי הכל עד הפסח כצ''ל. דלדידי' לא פליגי בשדה הלבן ולגי' הספר עד העצרת י''ל דה''ק דר''מ שנייה במחלוקת למתני' דריש מכילתין בשדה האילן כמו שנשנית במשנה והלכך תלי נמי דינא דשדה הלבן בפלוגתייהו וס''ל כב''ש וא''כ ת''ק דהכא ר''מ היא אבל ר''ש לא שנה להמתני' דריש מכילתין בפלוגתא אלא דברי הכל בשדה האילן עד העצרת והלכך נמי שנה דינא דשדה הלבן עד הפסח וככ''ע אתיא והיינו דמסיים במתני' וקתני לשדה האילן עד העצרת לומר דכמו דלא פליגי ב''ש וב''ה בזה ל''פ נמי בזה:

הוי. דמסקנא דמלתא כך היא כדאמרן דמאן תנא עד אימתי חורשין שדה הלבן ערב שביעית משתכלה הליחה ר''מ וס''ל כב''ש:

אלא ר''מ שנייה מחלוקת. כלומר אלא לעולם כדאמרינן מעיקרא דמאן דמחמיר בשדה אילן מחמיר הוא בשדה הלבן ומאן דמיקל בזה מיקל בזה ודקשיא לך היכא שמעינן לב''ש וב''ה דפליגי בשדה הלבן בסברא זו גופה פליגי ר''מ ור''ש דר''מ שנה לה במחלוקת דאיהו הוא דס''ל הכי דבמחלוקת ב''ש וב''ה בשדה האילן תליא וכמו דמקולי ב''ש בשדה האילן ה''ה נמי בשדה הלבן ור''ש שנה לה לדינא דשדה הלבן כד''ה דס''ל דלא פליגי ב''ש וב''ה בהא ולכ''ע עד הפסח:

אלא אימא הכא. דרבי מאיר כמשנה הראשונה שנה משנתו וזהו קודם תקנת ר''ג ובית דינו שהיו מחמירין בתוספת שביעית ור''ש כמשנה אחרונה ומתמה עלה הש''ס וכן אתינן מתני' וכו' דהא נמי לא מצית אמרת דר''ש אליבא דמשנה אחרונה קאמר דהא משנה אחרונה של ר''ג וב''ד לגמרי התירו לתוס' שביעית ומותר לחרוש עד ר''ה:

וכן אתינן מתניתא. בתמיה כלומר דמתמה מאי חזית לפרש למתניתן דהכא דר''מ לטעמיה דב''ש קאמר ור''ש לטעמיהו דב''ה והא לא שמעינן להו לב''ש ולב''ה דפליגי בהדיא בשדה הלבן ואמאי תלית לה בפלוגתייהו דפליגי בשדה האילן אימא במאי דפליגי פליגי ובמאי דלא פליגי לא פליגי:

ור''מ כב''ש ור''ש כב''ה. כלומר וטעמיה דר''מ דמיקל בהני דיני משום דכב''ש ס''ל דמקילין ג''כ בריש מכילתין בשדה האילן וקסברי מותר לחרוש כ''ז שהוא יפה לפרי ור''מ דתוספתא אליבא דב''ש קאמר לפיכך מיקל נמי הכא בשדה לבן ור''ש דמחמיר בתוספת בשדה אילן וכן במתני' בשדה לבן כב''ה ס''ל דקאמרי בריש מכילתין דאין מותר לחרוש אלא עד העצרת וכן מחמיר הכא בשדה לבן ודקאמר ר''ש בשדה אילן אין חורשין להן אלא צרכן היינו אחר העצרת:

גמ' מאן תנא ליחה ר''מ היא. פלוגת' דר''מ ור''ש בתוספת' דריש מכילתין גבי שדה האילן דתני התם שלשה בתוך בית סאה הרי אלו מצטרפין וחורשין כל בית סאה בשבילן דברי ר''מ ור' יהודה. ר' יוסי ור''ש אומרים אין חורשין להן אלא צרכן וקס''ד השתא דר''ש דפליג במתניתן בשדה הלבן ולא ס''ל עד שתכלה הליחה אלא עד הפסח לטעמי' הוא דאזיל דכמו דמחמיר בשדה האילן מחמיר נמי בשדה לבן דאפי' לא כלתה הליחה קודם הפסח אסור לחרוש מפסח ואילך ור''מ דמיקל בשדה האילן מיקל הוא נמי בשדה לבן והיינו דקאמר מאן תנא ליחה דכל זמן שלא כלתה הליחה מותר לחרוש ר''מ היא:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source